כולנו מזגזגים מפרויקט לפרויקט, ממשימה למשימה ומרגע לרגע מבלי להפנות אליהם תשומת לב. הכול עובר בהרף עין ואנו מפספסים את ההווה. ואם זה לא רע מספיק, אנו גם מכניסים עומס ולחץ לחיינו מבלי לשים לב.
כשאנו רצים ממטלה למטלה ונמצאים כל הזמן בעשייה, הגוף שלנו מצוי בסטרס ובמצב של דריכות קבועה. מצב זה פוגם בשינה שלנו, באיזון ההורמונלי, במערכת החיסון, בריכוז, ביכולות הלמידה והזיכרון ועוד.
אם נהיה במודעות להווה, אנו נגלה שיש רגע קטן בין הטיול עם הכלבים לבין תחילת משחק ורגע קטן בין סיום ציור לבין ארוחת הערב. החללים הללו מסמנים את הקשיבות שלנו לחוויה ולעצמנו.
ברגעים הקטנים הללו אנו מסמנים לעצמנו את הסוף של העשייה הקודמת ומודים לה, ומציינים את ההתחלה של העשייה הבאה.
קשיבות זו מאפשרת לנו להירגע ולשחרר בעדינות את המטלות ולא לסחוב את המטען שלהם ממקום למקום.
הנחיה:
- ברגע סיום הפעילות, נשים את כל החפצים הקשורים אליה בצד.
- נציין לעצמנו בראש שסיימנו – "סיימתי מטלה" או "פעילות הושלמה".
- ניקח 5 נשימות איטיות וחלקות מהאף. פה נוצר מרווח הקשיבות.
- במהלך הנשימות נגיד תודה לפעילות הקודמת בלב או בעל פה. אם אנחנו ליד הילדים, אז הודיה בעל פה היא דרך נהדרת להדגים הודיה.
- נציין לעצמנו שהפעילות הבאה עומדת להתחיל.
- שימו לב לרגשות ותחושות שלכם.
[contact-form-7 id="339" title="שורת צור קשר פרטיים"]
