השתרשות לצורך צמיחה

מה הכוונה בהשתרשות?

השתרשות היא חיבור פיזי ורוחני עם האדמה. ברמה הפיזית, השתרשות מערבת תרגול אסנות יוגה המאפשרות חיבור זה עם הקרקע, כולל טכניקות להבטיח בסיס איתן – לדוגמא, ווידוא שכל נקודות כף הרגל נוגעות בקרקע. ברמה הרוחנית, הכוונה היא לחיבור לאנרגיה השורשית של האדמה (והיקום).

ניתן להשיג השתרשות רוחנית באמצעות תרגול אסנות וטכניקות יוגה אחרות כגון מדיטציה, מנטרות ונשימות. איזון צ'קרת השורש גם מייצר תחושת השתרשות ומעניק תחושת ביטחון.

מה-יוגהפדיה

השתרשות היא המפתח לבריאות פיזית, מנטלית ורגשית, כמו גם רווחה כללית. היא יוצרת יציבות רגשית, מרגיעה והופכת את הראש לבהיר יותר. היא עוזרת לאדם להתמודד עם מצבים טראומטיים או מלחיצים ומשברים. השתרשות גם משאירה את מתרגל היוגה ממוקד ברגע הנוכחי ומאפשרת שינוי בתודעה המעודדת צמיחה רוחנית.

אסנות השתרשות:

אסנת הר Tadasana (mountain pose)
אסנת עץ Vrksasana (tree pose)
אסנת לוחם Virabhadrasana I (warrior I pose)
אסנה נוחה Savasana (corpse pose)
אסנת גיבור Virasana (hero pose)
אסנת ילד Balasana (child's pose)
אסנה קלה Sukhasana (easy pose)
אסנת משולש Trikonasana (triangle pose)

כיצד באה ההשתרשות בתרגול?

בשיעורי יוגה שומעים רבות את המינוח "השתרשות" ו"צמיחה"; אולם מה הכוונה? לרוב אנו נתקלים בתופעות אלה בטבע: כאשר ציפור דוחפת את הקרקע לפני התרוממות לתעופה; הר, שבסיסו עמוק בשכבות האדמה, מתרומם ונוגע בשמיים; זרע, המשריש שורשים עד שצומח לעץ תמיר.
מנקודת מבט פיזית, השתרשות יוצרת בסיס איתן לכל אסנה. האסנה הקלאסית לתרגול השתרשות היא Tadasana  או הר. מתחילים בעמידה זקופה כאשר הרגליים ברוחב המותניים. אנחנו נבנים מהקרקע מעלה, מבססים את האחיזה שלנו בקרקע עם כפות הרגליים ודוחפים מטה, ליבת הגוף פעילה ואנו מאריכים את עמוד השדרה. השכמות משוחררות, בית החזה וכתר הראש מתרוממים. כפות הידיים צמודות אחת לשנייה אל מול הלב.

מבחינה אנרגטית, אנו מדמיינים את אצבעות הרגליים וכריות הרגליים דוחפים מבעד לקרקע לתוך האדמה עצמה. אנו מדמיינים את עצמנו בעלי בסיס רחב, כהר, יציבים וחזקים.

ברגע שביססנו את תחושת ההשתרשות בהר, המעבר הבא הוא למציאת ההשתרשות והאיזון בעץ. כאשר עומדים באסנת ההר, בעדינות מעבירים את משקל הגוף לרגל אחת בעודנו מכופפים את הברך הנגדית. בכדי להתנגד לנטייה להישען על צדי כף הרגל, אנו מארגנים ודוחפים את כריות כף הרגל והאצבעות לקרקע. מביאים את כף הרגל של הרגל המכופפת לפנים השוק או הירך, כאשר העקב צמוד לרגל העומדת. משאירים את הירכיים מקובעות וממקמים את מרכז האגן ישירות מעל הרגל העומדת. עצם הזנב ועמוד השדרה מתארכים, הבטן פעילה ונכנסת פנימה, הכתפיים מתרככים, והחזה וכתר הראש מתרומיים. ניתן להצמיד את כפות הידיים יחדיו אל מול הלב או, להרים את הזרועות ישר מעל הראש כעץ תמיר.

אלמנט האדמה באסנות עמידה והשתרשות

באופן די ברור, אסנות עמידה והשתרשות מתאימים לאלמנט האדמה, Pritvhi. אלמנט האדמה מתייחס לחיבור שלנו עם האדמה, המקום ממנו מגיע החומר הגולמי של הגוף שלנו. אנו יכולים להביא יותר מודעות "אדמתית" לתרגול היוגה שלנו כאשר אנו מתמקדים בהשתרשות, בניית בסיס איתן וחיבור עם הקרקע תחתינו. לפעמים הקרקע מתייחסת לכדור הארץ שאנו קוראים לו בית… חקירת החיבור שלנו לכדור הארץ, ליופי ולפלאים שיש בתוכו….

פעמים רבות מדי בחיינו אנו "מעופפים" במחשבות שלנו וצריכים לחזור לקרקע בכדי לחוש מקורקעים ובטוחים. אסנות עמידה והשתרשות מאטות את המוח ומשקיטות אותו. אולי לא מרגישים כך במהלך ביצוע האסנה, אולם בהחלט זה בא לידי ביטוי לאחר מכן. ניתן לראות את האיכויות של הרגיעה באים יותר לידי ביטוי לאחר אסנות השתרשות.

המטרה בתרגול היוגה היא צמיחה

תנועה לעבר הארה מתחילה כשאנו הופכים מודעים למחשבות, מוטיבציה ותפיסות שלנו. הארה היא "לשפוך אור" או "להתעורר" ממצב של חשכה וחוסר תשומת לב אל מצב שבו הכל בהיר ואנו רואים. החכמה והידע נמצאים בנו בפנים, ממתינים להתגלות. אולם, לרוב, אנו צריכים לעבור דרך מציאויות חשוכות מאוד בכדי להגיע למקום שבו נמצאת האמת, או האור.

ברגע שמתרחשת הכרה, ניתן להתחיל בתהליך של השתחררות ממחשבות שליליות ודפוסי התנהגות שליליים. לבסוף נוכל להגיע למקום פנימי של שלווה, רוגע ושקט. מקום זה נמצא בין המחשבות. הוא במרכז הישות שלנו. זהו מסע מתמשך שאנו הולכים בו לאורך חיינו, בכל פעם מעמיקים ומתקרבים יותר אל האור. זוהי דרך היוגה.

אחת הדרכים להגיע לצמיחה ולהאיר את הדרך שלנו היא באמצעות תרגול של אסנות השתרשות. כפי שהסברתי והדגמתי קודם, השתרשות מורידה אותנו לקרקע ומחברת אותנו לרגע הנוכחי. היא מאפשרת לנו לעצור ולשים לב למחשבות שלנו, לאפשר להן לזרום החוצא מהראש ולהגיע לבהירות. בדרך זו אנו יכולים להגיע לרמת מודעות גבוהה יותר. לראות מי אנחנו ומהי הדרך שאנו רוצים לעבור אל השקט הפנימי.
למרות שהמסע הוא אישי ופנימי, תפקיד מורה היוגה הוא להדריך את התלמיד במסעו. אולם רק התלמיד יוכל בסופו של דבר לקחת את עצמו לעבר היעד. כמו מורה דרך, המטרה של מורה היוגה היא פשוט ללוות את התלמיד עם עששית שמכילה אהבה, תשוקה ומסירות.

השתרשות בחוג היוגה שלי

כמו בשיעורי יוגה אחרים, התרגול עוזר לתלמידים להשיג סנכרון בין הגוף והראש, המוביל לתחושה פנימית של שלווה. אולם, שלא כמו בשיעורים "רגילים", אצלי בחוג, אין שקט, אין סדר כהגדרתו הנפוצה ורמת הקשב היא בעייתית. מאחר והילדים הם ילדים עם צרכים מיוחדים, הם בעלי קשיי ריכוז ודעתם מוסחת בקלות, הם נהנים לדבר ולהציק אחד לשני ודורשים תשומת לב רבה ממני.

הילדים בחוג מבלים את רוב הזמן ללא חיבור לקרקע, מעופפים במחשבות ובפעילות, מלאי מרץ וחסרי קשב, כל דבר מפעיל אותם ומניע אותם לפעילות. הם צריכים את הקרקע. לכן, אני בוחרת לבצע איתם הרבה אסנות השתרשות. שמתי לב שאני מצליחה להגיע אליהם ולהשיג את השקט עבורם באסנות המצריכות עבודת השתרשות כגון הר, כלב מביט למטה כאשר יש דגש על השתרשות של כפות הידיים, כסא ותרגול נשימות בישיבה ושכיבה כאשר אני שמה דגש על המגע עם הקרקע, היציבה והנשימה.

ברגעים האלה חל משהו קסום. הילדים עומדים יציב, שקטים ואני מצליחה לראות את החיבור שלהם לקרקע, לרגע הנוכחי ולחוויה שלנו בחדר. הם מרוכזים כל אחד בעצמו ובעבודה שלו ואין שיח.

השתרשות בתרגול שלי

בדומה לילדים בחוג, אני רואה בעצמי את הרגעים הללו של הראש בעננים והקפיצה ממקום למקום. גם אני צריכה את הקרקע. רגעים של חוסר קשב לעצמי מוציאים אותי מאיזון, מבלבלים אותי ואני נכנסת ללחץ. בתפקוד תחת לחץ אני אוטמת את הסביבה ופועלת רק ממקור הלחץ ורק בכדי "לכבות את האש".

לכן, התרגול שלי מבוסס רבות על השתרשות, העמקה של התחושה של הקרקע בידיים וברגליים ונשימות ממוקדות בכדי להרגיש את הרגע. בתרגול אני מרגישה את כפות הרגליים והמגע עם הרצפה, את התנועה של עמוד השדרה מתיישר, את הכתפיים נרגעות ונרפות, את החזה עולה ויורד עם כל נשימה; כל תנועה היא בעלת משמעות ואני נוכחת בה.

במעבר בין אסנות ישנה תחושה של ריחוף ושחרור מהרצפה, כמו הציפור שדוחפת את הקרקע ומתרוממת לתעופה. ואז שוב, מגע עם הקרקע ותנועת הגוף לאיזון.

אני מוצאת שהתרגול שלי עוזר לי למצוא את הבהירות במחשבה. התרגול מוביל לאור שמאפשר לי לראות מעבר לשכבות המחשבות אל האני הפנימי.

סיכום

זה נכון שתרגול יוגה מחבר בין הגוף והנפש. אולם, לדעתי הוא עושה הרבה מעבר. הוא לא רק מאפשר לנו לזהות את התחושות הפיזיות ולחברן לרגשות ומחשבות ומעניק לנו את היכולת לשלוט על עצמנו. הוא לא רק מאפשר לנו לחוות את הרגע הנוכחי ומספק לנו שקט. תרגול אסנות השתרשות מעניקות לנו את היכולת לצמוח ולעוף.

ללא שורש לא נוכל להצמיח ענפים. ללא בסיס איתן לא נוכל להיות חזקים ובטוחים בעצמנו. ללא תחושת שייכות למקום, לא נדע מי אנחנו.
כשאנחנו משתרשים, אנחנו מעניקים לנו את הביטחון שיש לנו שורש וגזע חזק להתמודד עם החיים. כשאנחנו משתרשים, אנחנו יכולים להיות בטוחים שיש קרקע מתחתנו ולעוף.

לכן, אסנות אלה מעניקות לנו שלווה פנימית ובהירות מחשבה להכיר את עצמנו בכדי לדעת שיש בנו את האור שיסלק את החשכה.

אהבתם? שתפו עם החברים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב skype
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
שלח הודעה
שלום, אני שמחה שאת/ה מעוניינ/ת בתוכנית ״שמיים כחולים״.
לחץ על אייקון ״שלח הודעה״ להתחלת התכתבות.
Powered by